אני יודע שבך פגעתי,
אך לא הייתי בי שום כוונה,
הביני, אני רק בן אדם,
לא רובוט ולא מכונה,
אני יודע שלך אמרתי,
מילים קשות שלא היו במקומן,
מילים שעליהן עד עכשיו,
אני משלם במזומן.

אני יודע שלך הכאבתי,
כמו שאיש לא הכאיב לך מעולם,
אך האדם יכול לטעות לפעמים,
כי אף אחד אינו מושלם,
אני יודע שלא התחשבתי,
ברגשותייך הכנים,
ועל כל מה שעשיתי, עד היום,
אני משלם עשרת מונים.

אני יודע שאותך אכזבתי,
לא האמנת שזה יכול לקרות,
אך באהבה יש גם רגעים כאלה,
באהבה לא תמיד הכל ורוד,
את ביקשת לקחת פסק זמן,
להיות עם עצמך ועל הכל לחשוב,
להתרחק ממני ולהבין עם הזמן,
האם את מסוגלת עדיין לאהוב?

לו רק ידעת כמה קשה לי,
להסתובב עם התחושה,
שאת נושאת את הפגיעה שלי,
שהיא לך כמו פציעה אנושה,
בין רגשות אשם אני מתפתל,
שתיקתך לא נותנת לי מנוח,
כאבך חותך אותי כמו סכין חדה,
האם יהיה לך את הכוח לסלוח?

כמה אני אוהב, את וודאי יודעת,
ומתוך אהבתי, נושא וידוי,
רוצה לדעת אך לא מעז לשאול,
האם לאהבה שלנו נותר סיכוי?
זה לא בושה לבקש סליחה,
עמוק בפנים אני היטב יודע,
האם תוכלי למחול ולשוב לחיי?
כי אני כל כך מצטער ומתגעגע.

(סיפור זה נצפה 4,992 פעמים)

לסיפור זה לא נכתבו תגובות     [ להוספת תגובה ]