הם נפגשו לראשונה במסעדה. היא סטודנטית בת 25, הוא בחור בן 27 המשותק מהצוואר ומטה ורתוק לכסא גלגלים. מבטה לא היה יכול לסור ממנו, לבה אמר לה שמאחורי הבן אדם שנראה במצב פיזי קשה מסתתר בן אדם מקסים ומיוחד במינו. היא ניגשה אליו והם החלו לדבר... הוא סיפר לה שעד גיל 22 הוא היה בן אדם רגיל לגמרי, ספורטאי מצטיין ורקדן מעולה, אך בלילה אחד השתנו חייו מקצה לקצה. זה היה כאשר הוא חזר עם החבר הכי טוב שלו מבילוי בו הם שתו, הוא לא זכר בדיוק מה אירע בדרך הביתה, הוא רק זכר שהמכונית נכנסה בעוצמה בעץ. חברו הטוב נהרג במקום והוא נפצע אנושות והיה חשש כבד לחייו. אמנם בסופו של דבר הוא נשאר בחיים, אך סימני הפציעה הקשה מלווים אותו עד היום. הוא גילה לה שהוא מסוגל להזיז אך ורק את ראשו. עוד הוא סיפר לה שהתאונה האיומה קרתה חצי שנה לפני החתונה שלו, הוא ואשתו לעתיד היו ביחד 5 שנים ואהבתם הייתה דבר עצום שלא ניתן לתיאור, אך עם היוודע לה דבר התאונה ובעיקר עם היוודע לה תוצאותיה הקשות והבלתי הפיכות, היא החליטה לבטל את החתונה ולהיפרד ממנו. הבחורה שאלה אותו אם יש בו איזשהו כעס כלפיה, והוא השיב לה שלא: "אני יכול להבין אותה, זה לא פשוט ללכת לישון עם בן אדם מסוים ולהתעורר בבוקר ולגלות בן אדם שונה לגמרי מבחינה פיזית, למרות שמבחינה מנטאלית, נשארתי אותו בן אדם שהייתי, כמובן לאחר תהליך שיקומי ארוך בו לא עשיתי לעצמי הנחות!". הבחורה חשבה לעצמה שמי שהתמודד ומתמודד עם פציעה כל כך קשה, עם מות החבר הכי טוב ועם ביטול חתונה ואובדן אהבה גדולה, ועדיין מדבר בצורה מפוקחת ואופטימית, אזי מדובר בבן אדם מזן נדיר. היא הוקסמה מפניו וניצני התאהבות ממבט ראשון החלו לפרוח בתוכה. היא ביקשה ממנו לשמור על הקשר ולנסות לפתח אותו ולהדק אותו. הוא שאל אותה בכנות אם היא לא חושבת שהיא נכנסת לתוך "הרפתקה"? והיא השיבה לו שהיא הצליחה לפרוץ את החומות שמסביבו ולגלות מיהו באמת, והוא גרם לה להתאהב בו מהרגע הראשון. הוא היה מאושר כל כך. הם התחילו לשמור על קשר ואט אט הקשר הלך והתהדק והפך לאהבה ענקית. לאחר חודש, הבחורה גילתה להוריה שהתאהבה בגבר כמו שלא התאהבה בחיים, אך בינתיים לא גילתה להם את מצבו האמיתי, מחשש לתגובתם. אביה, שהיה בתפקיד בכיר, היה מאושר כל כך מבשורת הבת וחיבק אותה בחום. "אני בטוח שמצאת גבר שראוי לך, גבר שיעשה אותך מלכה, כמו שתמיד פיללתי!" אמר האב. הבת לא הוציאה מילה ולבה חש צביטה עזה. כשהיא סיפרה לבחור על דברי האב, הוא אמר לה שבדרך כזו או אחרת היא חייבת לגלות להם מיהו באמת. הבחורה תפסה תעוזה וגילתה להוריה מי זה האהבה הגדולה שלה ומה מצבו האמיתי. ההורים היו בהלם מוחלט. האם התעשתה ראשונה ושאלה את בתה אם היא מודעת לאיזו סיטואציה רגישה ולא פשוטה היא נכנסת, וכשבתה השיבה בחיוב, האם איחלה לה בהצלחה. האב, התקשה לקבל את הבשורה של בתו, הביט בכעס בבתו ובאשתו והחל לצרוח: "אתן נפלתן על הראש? מכל הגברים שיש בעולם, דווקא מצאת את הגבר הזה. את צעירה ויפה, מגיע לבת שלי את הטוב ביותר ולא איזה צמח מדבר. אני מבקש ממך לחשוב היטב היטב. דבר אחד בטוח - אני לא מוכן לראות את היצור הזה אצלי בבית!". הבת נפגעה קשות ופרצה בבכי. "לו רק היית מנסה להכיר את הבן אדם שהוא, אבא, היית מדבר אחרת לגמרי!" אמרה הבת והלכה לחדרה. למרות דבריו הקשים של אביה, היא לרגע לא חשבה לוותר על אהבתה, להפך, אהבתה אל הבחור רק הלכה וגדלה והרקיעה שחקים. הבחור, מצדו, הבטיח לה שבבוא היום אביה יבין שזו הבחירה של בתו וזו כוחה של אהבה ויקבל זאת. כל זמן שהבחורה הייתה בקשר עם הבחור הנכה, אביה לא דיבר אתה והתנכר לה. כל ניסיונות האם לדבר אל לבו של האב ולנסות ולרכך את יחסו כלפי בתו עלו בתוהו. נוצר נתק מוחלט בין האב לבין הבת. לאחר כחצי שנה, קרה אירוע שטרף את כל הקלפים: האב עבר תאונת דרכים ונפצע באורח קשה מאוד. הרופאים סיפרו לו שקיים חשש לפגיעה בעמוד השדרה ויש סיכוי שהוא יצטרך להיות בכסא גלגלים. האב פרץ בבכי ולא רק בגלל חומרת פציעתו, הוא נזכר בחבר של בתו ונזכר ביחסו המחפיר כלפיו וכלפי בתו, הרי עכשיו יכול להיות שהוא יהיה באותו מצב כמו של החבר של בתו. בעודו שוכב במיטת בית החולים, נכנסה הבת. האב הביט בה ודמעותיו לא פסקו מרדת. הוא אחז את שתי ידיה ואמר בבכי: "אני מצטער, בתי, על כל מה שעשיתי לך. לא נתתי לך קרדיט, פקפקתי באהבתך, ובעיקר, שפטתי בן אדם וחרצתי את גזר דינו ללא משפט צדק וללא כל ניסיון אמיתי להכיר אותו. כעת, כאשר אולי אהיה במצבו, לא הייתי רוצה לחוש יחס כזה על בשרי. אני מתבייש בעצמי ומבקש את סליחתך ואת סליחת חברך!". הבת השיבה בדמעות שהיא סולחת לו על הכל ונשקה בחום על מצחו. "לו רק חברך היה כאן עכשיו, הייתי המאושר באדם!" מלמל האב. הבת ליטפה את פני האב, מחתה את דמעותיו ואמרה: "הוא כאן, אבא, ממתין מאחורי הדלת, הוא בא לבקר אותך!". היא יצאה מהחדר, עזרה לחבר שלה בכסא הגלגלים להיכנס לחדר וקירבה אותו אל מיטת אביה. האב הביט בבחור והתרגש מאוד, הוא הניח לאט לאט את כף ידו על כף יד הבחור ואמר: " נעים מאוד ותודה שבאת. אנא סלח לי, בחור יקר, נהגתי בך בחוסר הגינות משווע. אני מאחל לך ולבתי את כל הטוב והאושר שבעולם. מעתה ואילך, אני רואה בך כבני!". הבחור הודה לאב ואמר שלרגע לא היה בלבו שום טינה או שנאה כלפיו ותמיד ידע שהאהבה הגדולה ששוררת בינו ובין הבת שלו תנצח את הכל. בסופו של דבר, הפציעה של האב התבררה כלא חמורה, והוא חזר לעצמו ולתפקוד מלא, אך אהבתו והערצתו לחבר של בתו המשיכה לגדול ולפרוח, כי גם הוא הבין שזוהי כוחה של אהבה...