הבטתי בשתי עינייך שהיו מלאות תוגה,
ומתוכן לפתע דמעה אחת גדולה זלגה,
כאבך צרב את עורי, ולבי התמלא דאגה,
ליטפתי פנייך בחום וביקשתי ממך להירגע.
התחלת לספר לי את כל שעל לבך,
כיצד את מרגישה שכלום כבר לא הולך,
כל מה שאת חפצה בו אינו בהישג ידך,
ואפילו האהבה לא מושיטה ידה לעברך.
את נמצאת על פרשת דרכים, חייך כמו מבוך,
אינך יודעת לאן לפנות ואם יש על מי לסמוך,
את מנסה בשארית כוחך את היום יום למשוך,
והמסע אל האושר האמיתי כל כך מתיש וארוך.
סיפרת איך בלילות את ממשיכה להתכסות,
במחשבות כה שליליות שאת שנתך הורסות,
אינך מוצאת פתרונות וכבר עייפת מלנסות,
את חשה כה אבודה ושאין כבר מה לעשות.
אני מקשיב לסיפורך הלא פשוט, אישה אהובה,
ומוחה מעינייך עוד דמעה מלוחה ורטובה,
ואם ברצונך לדעת מהו המרפא לנשמתך הכאובה,
הביטי נא עמוק אל תוך תוכך ותגלי את התשובה.
האופטימיות היא המזור לכל דבר והיא שוכנת בתוך תוכך,
ואם תתחילי לעשות בה שימוש, יתגלה במהרה חיוכך,
וגוונים של ורוד ותכלת יצוצו לפתע ויצבעו את עולמך,
ואט אט יתחילו להתאחות ולהגליד כל פצעי לבך.
אז אישה יקרה, לעולם אל תתייאשי ואל תאבדי את התקווה,
ותמיד תדבקי באמונה ששום דבר לא אבוד ושהכל קורה לטובה,
קחי את עצמך בידייך, אספי את כוחותייך והרימי את ראשך בגאווה,
ואם תמשיכי לחפש, מעבר לפינה, ממתינות לך השלווה והאהבה.
כל אחד בחיים עובר תקופה לא טובה, אפילו קשה כל כך,
ואסור שאף אחד ייכנע וירים ידיים ולרגע לא ישכח,
שגם כאשר דלתות רבות נסגרות, דלתות אחרות יכולות להיפתח,
ומחר יש יום חדש, הבוקר שוב יפציע והשמש שוב תזרח.
(סיפור זה נצפה 4,837 פעמים)
