פגשתי בעבר ואני עדיין פוגש אנשים:
- שלא מעיזים להתקרב ו-"להציץ" מבעד ל-"חומה" שניצבת סביבי!!!
- שלא יודעים איך "לאכול אותי"!!!
- שלא יודעים איך להתנהג כשהם נמצאים בקרבתי!!!
- שלא יודעים איך לשוחח עם אדם שכמותי!!!
- ששמים את הנכות שלי באותה צלחת עם פיגור שכלי!!!
- שפוחדים לעלות איתי באותה מעלית!!!
- שנמנעים לעצור אותי ברחוב ולשאול אותי לגבי כתובת מסויימת או כל דבר אחר!!!
- שמרחמים עלי וקוראים לי: "מסכן".
- שמגדירים אותי כ-"חריג" או כ-"שונה".
- שמסיקים מסקנות חד משמעיות (ולא באור חיובי) לגביי בלי להכיר אותי בכלל!!!
ובראשי מהדהדת השאלה: ל-מ-ה???
למה לא להתייחס אליי ולהתנהג אתי בצורה הכי טבעית שיכולה להיות, כמו אל כל בן אדם נורמאלי?
אז מה אם אני אדם נכה היושב בכסא גלגלים?
אז מה אם אני מוגבל פיזית?
אז מה אם הדיבור שלי קצת כבד ומשובש?
א-ז מ-ה???
(סיפור זה נצפה 5,764 פעמים)
