אני נמצא כעת,
בשדה המלחמה,
מתחתיי בוערת,
אמא אדמה,
מסביבי רוחות,
של אומץ ואימה,
ובתוך תוכי,
רוצה הנשמה.
עם הרובה ביד,
ומדי הזית,
נושם את המלחמה,
ביום ובליל,
בין המשימות,
חולם על הבית,
ובתוך תוכי,
מייחל עדיין.
יום יום אני ניצב,
בעוז מול האויב,
חי במערבולת,
של כוח וכאב,
על תום המלחמות,
כל הזמן חושב,
ובתוך תוכי,
מבקש הלב.
להפסיק ללחום,
להגשים את החלום,
להיות חייל של השלום.
שיר זה שכתבתי לפני מספר שנים מוקדש בהערכה אין סופית ובאהבה ללא גבולות לכל חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמרתם בכל יום ובכל מקום - באוויר, בים וביבשה. לצערי, עקב מצבי, לא זכיתי לשרת בצבא, אך לפחות באמצעות שיר זה, יכול אני להיכנס לתוך נעליו של חייל ולחוש היטב
את תחושותיו ואת תקוותיו. אסיים בתפילה - מי ייתן ולא ירחק היום בו נזכה לראות את כל חיילינו שבים לביתם בשלום, בו תיפסקנה המלחמות וישרור השלום ובו לא נדע יותר צער ושכול בקרבנו. אמן ואמן!
(סיפור זה נצפה 5,408 פעמים)
