בימים קשים אלה של מלחמה בעזה, אני חש צביטה חזקה בלב על כך שאיני יכול להיות חייל לוחם וליטול חלק במשימה הלאומית העומדת כעת נגד עינינו והיא החזרת השקט והביטחון לתושבי הדרום.לצערי הרב, לא נפלה בחלקי הזכות להיות חייל בצבא הגנה לישראל ולא נפלה בחלקי הזכות להילחם למען המולדת, העם והבית, וכל זאת כיוון שקיבלתי פטור מהצבא עקב נכותי או בהגהה הצה"לית: "מסיבות בריאותיות". אך תאמינו לי, חברים יקרים, שבעצם אני כן "חייל לוחם" - אני חייל לוחם במלחמה הפרטית והיומיומית שלי: המלחמה על ניהול חיים נורמליים - המלחמה על העצמאות שלי ועל הפחתת התלות באחרים - המלחמה על מקומי השיוויוני בחברה אשר לפעמים מתנהלת על פי סטיגמות ודעות קדומות - המלחמה על השגת היעדים שהצבתי לעצמי, אשר חלקם דרשו ממני תעצומות נפש אדירות על מנת להשיגם וחלק מהם לא השגתי עד היום - המלחמה על ההכרה בי כ-"אדם מן השורה" במלוא המובנים. אמנם במלחמה הזאת אין אבידות בנפש, אך היא בהחלט יכולה להיות מתישה מאוד ולפעמים אף אכזרית וכואבת ולהשאיר צלקות אשר לוקח להן זמן רב להגליד. אך אני לא מרים ידיים אף פעם וממשיך להילחם בנחישות ובתעוזה. כולי תקווה, תפילה ואמונה שחיילינו היקרים והאמיצים ייצאו מעזה במהרה ובשלום וכשידם על העליונה, בדיוק כמו שאני פעמים רבות יוצא כשידי על העליונה במלחמה הפרטית שלי...
(סיפור זה נצפה 5,327 פעמים)
