הרי לכם סיפור אמיתי שקרה לי:
לפני מספר חודשים, פנתה אלי בכתב בחורה (כמובן שלא אחשוף שום פרט אודותיה מפאת כבודה) והביעה את רצונה להכיר אותי... כמובן שהתרגשתי מאוד, אבל מכיוון שיושר וכנות הן נר לרגליי, הרגשתי חובה לכתוב לה הודעה ולציין בפניה שאני נכה על כסא גלגלים... המשכנו להתכתב... היא כתבה לי שלא אכפת לה שאני נכה, העיקר שמבחינה שכלית - אני אדם בריא... כתבתי לה שמבחינה שכלית - אני יותר מהממוצע, אבל מבחינה פיזית - יש לי קשיים... היא כתבה לי שוב שזה ממש לא אכפת ושהיא עדיין מעוניינת להכיר אותי... כמובן שהערכתי אותה מאוד על כך וחשבתי לעצמי איזו בחורה אמיצה ומיוחדת... בעודי מעכל את הדבר הנפלא הזה, קיבלתי ממנה הודעה נוספת בה היה כתוב: "אפשר לשאול למה אתה בכסא גלגלים?"... כפי שציינתי קודם, אני בחור מאוד כן שאוהב לומר את האמת בכל מצב, גם אם לפעמים היא יכולה להזיק מאשר להועיל, וגם הפעם נהגתי בדרך הזו וכתבתי לה שאני סובל משיתוק מוחין מלידה... פה נפסקה ההתקשרות בינינו ומאז לא שמעתי ממנה... חברים אמרו לי שיכול להיות שאם הייתי כותב לה שנפצעתי במהלך מבצע צבאי חשוב בעורף האויב, היא הייתה ממשיכה את הקשר אתי... איני מצטער לרגע, נהגתי עמה (וגם עם עצמי) ביושר מוחלט, וזה הדבר הכי חשוב בעיניי...
מה דעתכם בעניין? האם נהגתי בתבונה או שהייתם נוהגים אחרת? אשמח לתגובות...
שבת שלום לכולכם.
(סיפור זה נצפה 5,624 פעמים)
