כשנובלים הפרחים,
כשילדים בוכים,
כשלא רואים כבר חיוכים,
עצוב לי,
כשנמוג החלום,
כשנפרדים פתאום,
כשמוכרחים לומר שלום,
עצוב לי.
כשהאדם אויב,
כשיש שנאה בלב,
וכאשר נולד כאב,
עצוב לי,
כשאת כה עצובה,
כשאין יותר שלווה,
כשיש שחיקה באהבה,
עצוב לי.
כשכמעט כל שעה,
שומעים בשורה רעה,
כשהאלימות גואה,
עצוב לי,
כשמאבדים פתאום,
את היקר מכל,
כשטובעים בתוך השכול,
עצוב לי.
הנשמה והלב,
מתעטפים בכאב,
העיניים בוכיות,
וזולגות הדמעות.
(סיפור זה נצפה 5,272 פעמים)
