למרות הכל, אני מאושר ואופטימי
אנשים רבים מתקשים להבין כיצד החיוך מרוח על פניי רוב הזמן? מהיכן אני שואב את האושר? ואיך אפשר להיות כל כך אופטימי ולחשוב רק חיובי? הרי חיים של אדם נכה כמוני הם לא פיקניק, לא ירח דבש ולא סוגה בשושנים: אני תקוע עם הכסא גלגלים או ההליכון, אני מאוד תלותי בזולת ונזקק לעזרה בדברים רבים, אפשרויות ההנאה והבילוי שלי לא רבות במיוחד, אני מתקשה מאוד למצוא אהבה ובת זוג וכהנה וכהנה. אז איך באמת ניתן להיות אופטימי ומאושר במצב שכזה?
התשובה לכך מאוד פשוטה: ראשית - זה הגורל שלי!!! ככה הקדוש ברוך הוא החליט שאני יהיה [ואני בכלל לא מתעסק בשיקולים ובסיבות להחלטתו], ואני מקבל הכל באהבה ובשמחה. שנית - יש מספר אבני יסוד בחיים שלי [אחרים יקראו לזה "סיסמאות" או קלישאות"] שאני מאמין בהם בכל מאודי ונוהג על פיהם כגון: להסתכל על חצי הכוס המלאה, לראות את הטוב ואת החיובי, להנות ממה שיש ולא לבכות על מה שאין וכיוצא בזה. דבר אחרון - נכות היא לא דבר קל, אך היא בהחלט לא אסון ולא סוף העולם, וניתן לחיות עמה חיים מלאים ושמחים.
ועוד משהו קטן: אושר ואופטימיות הם שני דברים שלא מלווים מאחרים או קונים בחנות, אלא הם נטועים חזק בתוכנו ואנחנו בוחרים אם להשתמש בהם או לא.
אני, את הבחירה שלי, כבר עשיתי...
(סיפור זה נצפה 5,119 פעמים)
