הפסקת אש? לא רק בעזה...
אנחנו בעיצומה של הפסקת אש בלחימה בעזה. איני בא לומר אם זה היה צעד נכון או לא נכון להכריז על הפסקת אש בצורה חד צדדית ואיני בא להביע דעה אם הפסקת האש הזו תחזיק מעמד או לא. אני רוצה להעלות נקודת מחשבה שעלתה בראשי בעקבות הפסקת האש. הרי הפסקת האש הזו היא במלחמה בינינו לבין החמאס, נכון? ואני שואל מה אם הפסקת האש בתוכנו? במלחמות שבינינו לבין עצמנו? הרי אנחנו רוצחים, אונסים, גונבים, שודדים, דורסים ובורחים, מקללים, פוגעים ועוד היד נטויה והרשימה ארוכה, זו ממש מלחמה!!! ולא שכחתי את כל המלחמות ארוכות הימים והמתישות כל כך [לפחות אותי] בין ימין-שמאל, דתיים-חילוניים, ספרדים-אשכנזים, עולים חדשים-ותיקים וכו' וכו' וכו'... רגע, בעצם למה אני הולך רחוק? יש לי דוגמא עוד יותר חזקה ממש קל"ב, כאן במדור הסיפורים, אנשים משתלחים באחרים, פוגעים ומעליבים, יורים חצים לכל הכיוונים וללא אבחנה, זו לא מלחמה? אז לפני שאנחנו "מתפארים" בהפסקות אש עם אויבים כאלו ואחרים, הגיע הזמן לעשות "הפסקת אש" במלחמות שבינינו לבין עצמנו, אם זה בכבישים, במועדונים, בבתי הספר ובכל מקום אחר, או אפילו כאן במדור הזה.
בואו נוכיח לעצמנו [ולא לא אחד אחר] שאנחנו יכולים להתנהג אחרת, שמלים כמו "אהבה", "כבוד", "חברות" וכדומה הן לא רק מלים מתוך מילון "אבן שושן" אלא מציאות קיימת, שאנחנו יכולים להיות עם אחד ומאוחד ולא רק בשעת צרה ומלחמה. זו העת להכריז על "הפסקת אש" בתוכנו, ויפה שעה אחת קודם!!! איני יודע מה אתכם? אבל אני הכרזתי על הפסקת אש כבר מזמן ובאופן חד צדדי...
(סיפור זה נצפה 4,918 פעמים)
