אני אדם הסובל משיתוק מוחין (C.P).אחד המאפיינים המעידים על הפגיעה המוחית שלי,הוא: הדיבור. הדיבור שלי מעט איטי ומשובש,לדוגמה:איני יכול לבטא את האות "ל",ובמקומה,אני מבטא "נ",זאת אומרת,המשפט: "החתולים לא מייללים בלילות",יישמע מפי כך: "החתונים נא מייננים בנינות".

ישנם אנשים לא מעטים שלא מבינים את הדיבור שלי או מתקשים להבין אותו.נשאלת השאלה: מדוע?

אם הייתי שואל את האנשים האלה את השאלה הבאה: "אם אינך מבין/ה את הדיבור שלי, הבעיה אצלי או אצלך?" אני מאמין שרובם היו משיבים שבעיית הדיבור שקיימת אצלי, מערימה עליהם קשיים בהבנת הדיבור שלי,במילים אחרות,הדיבור שלי איטי,כבד,משובש, לא כל כך ברור (לדעתם),דיבור שלא רגילים אליו וכדומה.אני חושב שאת הסיבות האלה ניתן להגדיר במילה אחת: "תירוצים". וזאת, למה? דבר ראשון ??? אני יוצא מנקודת המוצא שאני מדבר אותה שפה (עברית) שהאנשים האלה מדברים. דבר שני ??? ישנם אנשים רבים מאוד שכן מבינים את הדיבור שלי, וזה מוכיח שהדיבור שלי לא כל כך בעייתי ושניתן להבין אותו.אם כן,כנראה שהבעייה נמצאת אצל האנשים שלא מבינים את הדיבור שלי, ולא אצלי.

ומהי הבעייה?

פעמים רבות שמעתי אנשים שאומרים לי את המשפט הבא: "אני באמת מנסה להבין את הדיבור שלך, אבל אני מתקשה להבין אותו בגלל הקושי שבדיבור שלך!".לכאורה,זהו משפט הגיוני,אך לפי דעתי,זהו משפט חסר כל בסיס.את ההסבר לכך,אני אתן דרך סיטואציה אחרת מהחיים:אדם נכשל בבחינה.שואלים אותו:"מדוע נכשלת?",והוא משיב:"השאלות היו קשות מדי,זמן הבחינה לא היה מספיק ולחץ הבחינה בלבל אותי לגמרי!".לכאורה,סיבות הגיוניות,ואני טוען שאם האדם הזה היה מקדיש את הזמן המתאים ללימוד החומר,אם האדם הזה היה מגיע לבחינה ב- 100% ריכוז,ובעיקר,אם האדם הזה היה מפגין נכונות מקסימלית ורצון אמיתי להצליח, שום גורם בעולם לא היה מונע ממנו להצליח בבחינה! אותו הדבר במקרה של הדיבור שלי: אם האנשים שלא מבינים את הדיבור שלי,היו מקדישים את הזמן המתאים להקשבה לדיבור שלי (כיוון שהדיבור שלי לוקח יותר זמן מאשר דיבור של אדם רגיל),היו מרוכזים אך ורק בדיבור שלי,ובעיקר,היו רוצים להבין את הדיבור שלי ולא רק מנסים להבין אותו, אין לי ספק שהם היו מבינים כל מילה שהייתי מוציא מפי!

הבעייה היא שלא לכל אדם יש את הסבלנות להקשיב לדיבור שלי ואת הרצון להבין אותו!

במשך השנים האחרונות, נתקלתי בתופעה די מוזרה שברצוני להביע את דעתי עליה:

ישנם אנשים ששואלים אותי שאלה.אני משיב עליה.הם לא הבינו שום דבר ממה שאמרתי,אך הם מגיבים בתנועות ראש ובמשפטים קצרים,כאילו הם הבינו כל מילה.אני מודע היטב לכך שהם לא הבנו את מה שאמרתי.אם כן,מה פשר התגובה שלהם? לדעתי,התגובה הזאת נובעת משתי סיבות עיקריות: א.הבושה להודות שהם לא הבינו אותי.ב.הרצון שלהם לא לפגוע בי.אבל אם נחשוב היטב,בתגובה הזאת,הם עושים את ההיפך,כלומר,לא מספיק שהם לא הבינו את מה שאמרתי,הם גם מזלזלים באינטלגנציה שלי לקלוט שהם לא הבינו.

אני חושב שהתגובה הנכונה והמכובדת צריכה להיות כך: להודות שהם לא הבינו את מה שאמרתי, לבקש ממני לחזור על דבריי, להקשיב ברוב קשב, עד שבסופו של דבר, הם יבינו את מה שאני אומר!

לסיכום:

הטענה הבסיסית שלי היא שניתן להבין את הדיבור שלי למרות כביכול ה-"בעייתיות" שבו.עובדה שאנשים רבים מאוד מבינים אותו. אני גם טוען שהבעייה נמצאת אצל האדם שלא מבין את הדיבור שלי, ולא אצלי. הבעייה היא בגישה ובנכונות להבין את הדיבור שלי. לא מספיק לנסות להבין את הדיבור שלי, אלא צריך גם לרצות להבין אותו.