כל אחד מאתנו עובר בחייו משבר או תקופה לא טובה,
יש המאבד קרוב או חבר, יש שלפתע נעלמת לו האהבה,
ויש המתעטף במצב רוח רע, כאשר הכל נראה שחור,
והולך כמו עיוור בחשיכה, בלי לראות קצה של אור.

אך עם כל תחושות הצער, האכזבה והחוסר אונים ולמרות הכל,
צריך לאסוף את הכוחות הנפשיים שנטועים בנו ולדעת לא ליפול,
כי לחיים שלנו אין סטופר, הם לא עוצרים לרגע וממשיכים להתגלגל,
תוך שהם נותנים בידנו לבחור בין לצעוד אתם קדימה לבין להמשיך להתאבל.
 
ולמרות שלפעמים כל כך קשה להחליף את הדיסק בראש ולרוקן את הלב,
כי האכזבה גדולה כמו העולם, הצער עמוק כקרקעית הים וכבד מנשוא הכאב,
ולמרות שבני האדם אינם רובוטים ואת הרגשות אי אפשר לכבות בכפתור,
אל לנו לשכוח, ולו ולרגע אחד, ולאורך כל הדרך, צריך להאמין ולזכור.

שמתוך העצבות הגדולה יכולה לפרוח מחדש השמחה,
מתוך הכאב הנורא יכולה להתגלות הנחמה בשיא כוחה,
מתוך ים הדמעות הגועש והסוחף יכול לעלות ולצוף חיוך קטן,
והפצע הפתוח שכל כך מתקשה להגליד הולך ומתרפא עם הזמן.

כן, ידידיי, אלו הם החיים וזהו דרכו של עולם,
לפעמים אתה מרגיש כל כך נמוך ולפעמים מורם מעם,
וכמו נהג מיומן היודע להשתלב בין המכוניות ולנסוע בבטחה,
כך אנחנו צריכים לתמרן בין האכזבה לשלווה ובין הכאב לשמחה.

התקווה למחר שונה וטוב יותר היא התרופה, האופטימיות היא המזור,
ואי אפשר לשכוח את המשפחה שאוהבת ותומכת ואת החברים שרוצים לעזור,
והכי חשוב לא להישבר, לא להרים ידיים ולא לומר נואש,
כי מחר בבוקר שוב תזרח השמש וייוולד לו יום חדש...