על הר כל כך גבוה אחד,
אני ניצבתי, ישבתי לבד,
ניסיתי להתנתק מן העולם,
ביקשתי קצת שקט מכולם.
ענן לבן באיטיות שט,
עבר מעלי, שלח מבט,
והשמש בקרניה ליטפה ראשי,
ניסתה לפענח את סודות נפשי.
ואני לא זזתי משם, החלטתי: "פה אני נשאר!"
לפתע חכם זקן צעק לעברי ממורד ההר:
"בני, מה מעשיך במקום שומם ורם?
ומדוע בכלל חפצת להגיע לשם?".
"מה יש שם למטה?" עניתי לזקן החכם,
"צרות באות בלי סוף והבעיות כמו הים,
החיים אינם קלים, האהבה מסרבת לבוא,
לכן אני ניצב כאן, כמו משה על הר נבו!".
אמר החכם הזקן: "עכשיו הכל ברור ופשוט,
במקום להתמודד עם הכל, מצאת דרך מילוט,
במקום להילחם על כל מה שלך מגיע,
החלטת לוותר, לזוז הצידה ולא להפריע!".
"אולי לעת עתה, מצאת לך את השלווה,
אך עוד זמן לא רב, היא תהפוך לאכזבה,
כי תשכיל להבין שבזמן שאתה פה לבד,
יכולת להשיג דברים הנמצאים בהישג יד!".
"לכן בני היקר, אני מבקש, רד מייד מן ההר,
המשך בדרך אשר התחלת וצעד אל המחר,
וזכור תמיד כי לברוח זו הדרך הכי קלה,
ורק בעזרת התמודדות, הדרך אל האושר סלולה!".
החכם הזקן סיים את דבריו ומייד נעלם,
ואני ירדתי מן ההר וחזרתי אל העולם,
ועד היום, אני ממשיך להילחם ולהתמודד,
כשקולו של החכם הזקן החכם בראשי כל הזמן מהדהד...
(סיפור זה נצפה 5,604 פעמים)
