את השורות הבאות, אני רוצה להקדיש באהבה ובהערכה רבה לקשישים ולזקנים שבתוך עמנו. אתם בוודאי שואלים מה אני כותב על זקנים במדור שרוב הסיפורים בו הנם על אהבה ועל החיים? ובכן, אני רואה קשר חזק מאוד בין נושא זה לבינינו משני היבטים: א. כל אחד מאתנו מכיר אנשים קשישים וזקנים בסביבתו הקרובה (סבא וסבתא, דודים, מכרים ואולי אפילו הורים). ב. כל אחד מאתנו יגיע באיזשהו שלב בחיים לתקופת הזקנה (בהזדמנות זו, אני רוצה לאחל לכולכם בריאות ואריכות ימים). מה שהולך בזמן האחרון עם האלימות נגד הקשישים (שחלקם הנם ניצולי שואה אשר כבר עברו את הדבר האיום ביותר) זה פשוט קטסטרופה: משפילים אותם, מתעללים בהם, מכים אותם, שודדים אותם, גונבים את כספם ועוד דברים איומים ונוראים. השיא היה השבוע עם המקרה של נהג המונית מר יעקב מזרחי בן ה- 72, כאשר שני בני עוולה (תאמינו לי שאני עדין במילותיי) בשנות ה- 20 לחייהם תקפו אותו במוניתו באכזריות רבה, תוך שהם עוקרים את עינו בעזרת מברג, משליכים אותו החוצה, גונבים את מוניתו ומותירים אותו לדמם על הכביש באמצע הלילה ובשיא הקור והגשם, וכל זה בשביל 100 שקלים. פשוט הלב ממאן להאמין שדברים כאלה יכולים לקרות בארצנו. אני הייתי מכניס את האנשים האלה לכלא עד סוף חייהם, שיירקבו שמה ובעיקר שיזדקנו שמה. אנשים שאין להם טיפת כבוד או חמלה כלפי אנשים שהגיעו לגיל הזקנה, לא ראוייים לשום הבנה או חמלה מאף בית משפט או שופט. צריך להחמיר את הענישה ומהר!!! אני רוצה לחזק את ידי הקשישים ולעטוף אותם באהבה אין סופית. כמו כן, אני רוצה לפנות בקריאה נרגשת ובתחנון לאותם אנשים שנוהגים באלימות כלפי הקשישים (לא נראה לי שזה יעזור, אבל בכל זאת): "אנא חידלו ממעשיכם הנפשעים ותנו לאנשים היקרים האלה לחיות את שארית חייהם בכבוד, ברוגע ובאושר, ולא בפחד ובסיוטים". אסיים בכך שאומר שבמקורותנו הקדושים יש פסוק האומר: "אל תשליכני לעת זקנה", בימים אלו, הייתי משנה את הפסוק ל: "אל תתנני בידי בני עוולה לעת זקנה".
(סיפור זה נצפה 5,398 פעמים)
