כשאמרת: "הכל נגמר!",
לא ידעתי מה לומר,
רק התעטפתי בתחושה,
מפחידה וכה קשה,
איך אהבה וידידות,
שוב הופכות לבדידות,
ואיך אני ביום אחד,
מוצא את עצמי שוב לבד.
כשאמרת: "הכל נגמר!",
איך המתוק הפך למר,
איך חלומינו המקסים,
התנפץ לו לרסיסים,
ואיך לבי המאושר,
בשניות פתאום נשבר,
בכאב הוא התעטף,
האושר בעצב התחלף.
כשאמרת: "הכל נגמר!",
המחר נראה כה זר,
מבולבל ולא ברור,
מה מותר ומה אסור,
החיים הנפלאים,
האהבה בשלל צבעים,
השלווה והשמחה,
נעלמו בחשיכה.
כשאמרת: "הכל נגמר!",
חשתי כל כך מיותר,
כאדם חסר תקווה,
שלא שמר על אהבה,
כמו עיוור בשום מקום,
שאיבד פתאום דרכו,
מגשש באפלה,
בתוך אכזבה גדולה.
לאט לאט ועם הזמן,
התפזר לו העשן,
הכאב הלך והתמעט,
והבנתי זו העת,
אני מוכרח, אני צריך,
בחיים להמשיך,
לסלול לי דרך חדשה,
אל לבה של עוד אשה...
