הוא מניף את ידו בחוזקה,
שולח לעברה עוד מכה,
מעליב אותה ומקלל,
בנפשה כל הזמן מתעלל,
הוא רומס את כבודה כאישה,
נוהג בה באלימות קשה,
וזה נמשך כבר כמה שנים,
היא תשושה כל כך, חסרת אונים.
לפעמים הוא איש טוב ויקר,
אך פתאום הופך להיות אכזר,
מתחיל שוב לאבד עשתונות,
מחטיף עוד מכות ועלבונות,
וכשהיא רועדת ובוכה,
הוא מתנצל, מבקש סליחה,
מבטיח להיות אדם אחר,
בעל טוב שלא מכה יותר.
והיא מבקשת,
בכל יום ויום,
להתעורר ולגלות,
שהיא בתוך חלום,
אך זהו לא חלום,
אלא מציאות,
והמציאות הזו,
ממש סיוט.
השיר הזה נכתב על אחת הבעיות הכי קשות והכי מכוערות בעיניי והיא: "אלימות כנגד נשים". אני נגד אלימות מכל סוג שהיא, בוודאי כנגד מי שמכונה "אהבת חיים ואם הילדים". אישה היא לא סמרטוט, היא לא רכוש של אף אחד והיא לא נחותה בשום צורה מהגבר, אישה היא יישות בפני עצמה הראויה לכל האהבה והכבוד ונמצאת במעמד שווה לכל אדם. זה כבר לא קשור לפמיניזם או שובניזם, זה קשור לעצם היותנו בני אדם בעולם הזה ולא חיות...אז באמת, בואו נעקור את שורשי האלימות [מכל סוג שהיא] מאדמותנו ונזרע זרעים של אהבה, כבוד וכל מה שמסביב...ולכן הנשים - אתן עם נפלא ומיוחד במינו. מחזק אתכן!!!