העצים בשלכת,
נובלים כל הפרחים,
הרוח מייללת,
העננים בוכים,
האדמה דומעת,
השמים קודרים,
העולם עצוב כל כך,
לובש עכשיו שחורים.
הירח לא מאיר,
כבים הכוכבים,
השמש לא זורחת,
הכל אפל סביב,
השמחה נעלמת,
כה נוגים השירים,
העולם עצוב כל כך,
לובש עכשיו שחורים.
את שואלת מדוע
העולם נעצב?
כי היית האור בו,
והוא אותך אהב,
רק אתמול חיבק אותך,
והיום את אינך,
העולם עצוב,
כואב את חסרונך.
לזכר אמי ז"ל ולזכרן של כל מי שהלכו מן העולם הזה בטרם עת...
(סיפור זה נצפה 5,129 פעמים)
