כותבים/ות ומגיבים/ות יקרים/ות!!!
פועמת בי ההרגשה שאנחנו דשים בנושא של מה שמתרחש כאן בימים האחרונים קצת יותר מדי, וכתוצאה מכך, נכנסנו למן מערבולת מסחררת וכל אוצרות הכישרון הגלומים בכל אחד ואחת מאיתנו - הכותבים/ות והמגיבים/ות, מתבזבז והולך לאיבוד. יש כל כך הרבה נושאים יפים ומקסימים [אהבה, חברות, מעשים טובים, חלומות, איחולים ועוד], נושאים עצובים וכואבים [שיתוף בצער, ניחומים, חיזוקים] ועוד אין סוף נושאים שניתן לכתוב עליהם, ובכך להוציא מתוכנו את כל הטוב והיופי, שאין לי צל של ספק שטמונים בכל אחד ואחת מאתנו בלי יוצא מן הכלל, ולגרום עונג והתרגשות לציבור קוראינו הנאמן. אני בטוח שלמטרה נעלה זו נועד המדור הזה, שהנו אך ורק בשבילנו ולמעננו.
אני קיבלתי החלטה לצאת ממעגל המאמרים והתגובות בנושא "החם" במדור הזה בימים האחרונים ולהתמקד אך ורק בעצמי ובכישרון שלי, כי הבנתי שכל מאמר נוסף בנושא יותר מזיק מאשר מועיל, כי כל מאמר גורר אחריו תגובות, ותגובות גוררות אחריהן תגובות שמנגד וההתלהמות שוב גואה וחוזר חלילה. המשך ההתעסקות בנושא הזה, לא רק שלא תוביל אותנו לשום מקום, לדעתי, היא אפילו יכולה רק להחמיר את המצב.
לכן אני מצהיר בזאת על פרישתי מהנושא הזה וחזרה למסלול הכתיבה הכישרונית נטו!!!
אם כל אחד ואחת מאתנו יילך/תלך בכיוון הזה, אולי סוף סוף נצליח להשיב את הסדר ואת השקט למדור הזה, שבטוחני שרובנו ככולנו משתוקקים/ות להם בכיליון עיניים.
לשיקול דעתכם/ן!!!
(סיפור זה נצפה 5,040 פעמים)
