שלום לכולכם! בהיותי אדם נכה עם ראש מורם (וללא רגשי נחיתות) הנמצא באתר זה, וכמו כולם,גם אני מחפש את חציי השני (תהא האישה אשר תהא), ברצוני להעביר לכם מסר חשוב: רבים האנשים אשר נתקלים באדם נכה כמוני ולוקחים צעד אחורה, נרתעים, לא יודעים איך לגשת או מתעלמים. פעמים רבות שאלתי את עצמי מדוע בעצם? האם ההבדל בינינו (כבני אדם) הוא באמת כל כך משמעותי? אותם אנשים יענו לי ש-"בהחלט, ההבדל בין אדם נכה לאדם לא נכה הוא גדול מאוד, ויש משהו מרתיע באדם נכה!". ואני שואל : "האמנם?".את התשובה לשאלה זו ניתן להסביר בעזרת משל הנקרא : "משל התפוזים". דמיינו לעצמכם שמגישים לכם בצלחת שני תפוזים - תפוז אחד שהקליפה שלו מושלמת ותפוז אחד שהקליפה שלו פגומה. באיזה תפוז הייתם בחורים? סביר להניח שרובכם ככולכם הייתם בוחרים בתפוז עם הקליפה הפגומה, כיוון שהקליפה הפגומה קצת "מרתיעה", אך אם תחשבו היטב, האם לא יכול להיות מצב שמאחורי שתי הקליפות השונים מסתתר אותו תפוז טעים, מתוק ועסיסי?הנמשל במשל זה בא להסביר דבר פשוט: ההבדל ביני (כאדם נכה) וביניכם (כאנשים לא נכים) הנו במאפיינים החיצוניים, או במילים אחרות, ב-"מעטפת החיצונית" של כל אחד מאתנו, אך בפנימיות שלנו - אין כל הבדל בינינו: כולנו בני אדם, לכולנו יש רגשות, דעות, מחשבות, חלומות וכיו"ב, וברוח האתר הזה כולנו רוצים לאהוב ולהיות נאהבים. לכן המסר שלי אומר כך : "כאשר אתם נתקלים באדם נכה בכל הזדמנות ובכל אתר ואתר (וגם באתר זה  ), תשננו לעצמכם את המשפט הבא; 'לפני שאני  רואה נכה, אני רואה בן אדם' ".תחשבו על זה.......