נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
צהריים טובים !
09 יול | 17:42
אורח [ התחבר/י ]
88 מחוברים
0 בחדר השיחה 
65 גברים, 23 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
רוז ואלון כבר לא יילכו לגן...

היום, בשעה טובה ומוצלחת, נפתחת שנת הלימודים,
וכל הילדים הקטנים והזאטוטים חוזרים לגני הילדים,
בדרכי לעבודה, אני רואה אותם מלווים על ידי הוריהם,
עם תיק קטן על גבם וחיוך ענק של התרגשות על פניהם,
נותנים להורים חיבוק ונשיקה ונכנסים לתוך הגן בחטף,
ומתוכי בוקע הרצון לעצור ולתת לכל אחד מהם חיבוק נוסף,
ויש כאלה ילדים שבוכים, וההורים נאלצים אתם להישאר,
עד אשר הם מתרגלים למקום החדש ואת ההורים מסכימים לשחרר...

ביום השמח והמרגש הזה, דווקא העצב שוכן אצלי בלב,
הכעס והתסכול לא מרפים לרגע וחד כתער הכאב,
כי איני יכול לשכוח את רוז - המלאכית הקטנה, ואת אלון - הנסיך הקטן,
שני ילדים מקסימים בני 4 וחצי ו- 4, נשמות טהורות, שכבר לא יילכו לגן,
אני עוצם עיניי, פוסע בשבילי הדמיון ורואה אותם כשעל גבם תיק קטן,
צועדים כשידיהם הקטנות בידי, שמחים ונרגשים ביום הראשון של הגן,
אני לוקח נשימה ארוכה ושוב חוזר לעוף על כנפי החלום,
אנחנו מגיעים לגן, אני מחבק את שניהם בחום ונפרד מהם לשלום,
אני רואה אותם יושבים בריכוז עם הגננת ושאר הילדים,
מציגים את עצמם בחיוך ועל פניהם לא ניכרים שום פחדים,
אני רואה את רוז מציירת ציור ומשחקת עם בובה גדולה,
מטפלת בה כמו אימא קטנה ואוהבת, מחליפה ומאכילה,
אני רואה את אלון משחק בקוביות ובלגו גם,
ובונה במרץ את בית חלומותיו, בית אוהב וחם,
אני רואה את שניהם מתרוצצים בחצר כשעל פניהם אושר גדול,
מתנדנדים בנדנדה, מתגלצ'ים במגלצ'ה ומשחקים בארגז החול,
ובסופו של יום, נפרדים מהגננת ומהילדים בשמחה רבה,
וחוזרים אתי הביתה מאושרים ובציפייה עזה ליום הבא...

וכשאני פוקח את עיניי, המציאות הקשה והבלתי נתפסת על פניי טופחת,
הלב לא מוצא את שלוותו והנשמה רוצה לזעוק ולהתפרץ כמו לבה רותחת,
הדמעות זולגות ללא הפסק, כמו גשם שוטף, ואין ביכולתי לעצור אותן,
על שני ילדים תמימים אשר באכזריות ועל לא עוול בכפם מצאו את מותם,
ורצף השאלות הקשות שנותרות ללא מענה זורם כמו נהר ולא נגמר:
"למה...? מה חטאו ילדים אלה...? איך יכול להיות...? איך אפשר...?",
כנראה שאת התשובות האמיתיות לשאלות אלה לעולם לא אבין או אדע,
וכל שנותר לי זה לנצור את רוז ואת אלון עמוק בלבי ולחיות עם העובדה,
עובדה קשה, איומה וכואבת, עובדה שתלווה אותי כל הזמן,
העובדה שלא כמו כל ילדי ישראל, רוז ואלון כבר לא יילכו לגן...

תהא נשמת רוז ואלון צרורה בצרור החיים, אמן ואמן!!!

הערה: בקטע זה לא הוזכרו הורי הילדים, מחוסר יכולת לעשות זאת...


(סיפור זה נצפה 5,162 פעמים)
לסיפור זה נכתבו 1 תגובות     [ להוספת תגובה ]
01/09/2008
סיפורים נוספים של
30/04/2009
04/04/2009
31/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
01/03/2009
17/02/2009
29/01/2009
28/01/2009
18/01/2009
16/01/2009
13/01/2009
21/12/2008
19/12/2008
02/12/2008
27/11/2008
26/11/2008
08/09/2008
02/09/2008
27/08/2008
19/08/2008
17/07/2008
11/07/2008
11/07/2008
02/04/2008