"מדהים ומיוחד, אבל עדיין לבד!"...
אני זוכר איך נפגשנו באקראי,
ישבתי לבדי במסעדה הומה אדם,
זוגות ומשפחות סעדו את לבם,
לגמתי מכוס נס הקפה החם,
ובראשי התרוצצו ים של מחשבות,
לפתע נכנסת וחיפשת מקום פנוי,
אך כל השולחנות היו תפוסים,
עקבתי אחרייך לראות מה תעשי,
הרי השולחן שלי פנוי לגמרי,
כשגילית זאת, פסעת אט אט לעברי,
"אתה ממתין למישהו?" שאלת אותי,
השבתי בשלילה והצעתי לך להצטרף,
הודית לי וישבת בכיסא שממולי.
קראת למלצר והזמנת משהו לאכול,
הבטנו זה בזו במבטים מבויישים,
החלטתי לשבור את הקרח בינינו,
שאלתי לשמך והתחלנו לדבר ולהכיר,
סיפרת לי מעט על עצמך,
ביקשת שאפרוש בפנייך את סיפור חיי,
סיפרתי לך הכל אודותיי בלי להסתיר ממך פרט ודבר,
היית כל כך נפעמת, אפילו מוקסמת,
אמרת לי: "אתה אדם מדהים ומיוחד!"
"מדהים ומיוחד, אבל עדיין לבד!"
אמרתי ולבי חש צביטה חזקה,
"מה זאת אומרת לבד? אין לך חברה?" שאלת,
"לא, אין לי, ואף פעם לא הייתה לי!" התוודיתי,
לפתע ראיתי שחיוך רחב אייר את פנייך,
לא הבנתי את פשר חיוכך,
"אין זה חיוך של לגלוג, חלילה!" אמרת:
"מה שרואות עיניך זה חיוך של אושר גדול!",
הייתי מבולבל לגמרי לנוכח דברייך,
הבטת בי בעיניים מאירות והתחלת להסביר:
"אנחנו משוחחים כבר למעלה משעה,
ולאט לאט נגלה בפניי האדם שבך,
כמו שאמרתי, אדם מדהים ומיוחד,
אדם שהתאהבתי בו ממבט ראשון!,
וכשהתוודית בפניי כי לא הייתה לך חברה עד כה,
הבנתי שנפלה בחלקי הזכות הגדולה,
להיות החברה והאהבה הראשונה שלך,
וחיוך רחב של אושר עיטר את פניי!",
הבטתי בך ולא ידעתי מה לומר,
המילים לא הצליחו לצאת מפי,
כמו ציפור הכלואה בתוך הכלוב,
"מדוע אתה שותק?" שאלת במבט אוהב,
לקחתי נשימה ארוכה ביותר והסברתי:
"ככה זה כשהחלום הכי גדול שלי,
מתגשם מול עיניי בלי הודעה מוקדמת!
פשוט איני מוצא את המילים שתצלחנה לתאר,
את ההרגשה המופלאה שאופפת אותי ברגע זה!",
הבטת בי בפנים קורנות והנהנת בראשך:
"לו הייתי במקומך, הייתי חשה את אותה התחושה!",
ביקשת ממני את מספר הטלפון שלי,
ואמרת שתתני לי את שלך,
אני ביקשתי לשלם על מה שהזמנו,
אמרת שלא נעים לך, אמרתי שזה בסדר,
לקחת את תיקך שהיה מונח בגב הכיסא שלך,
הוצאת מתוכו עט ונייר והנחת אותם על השולחן,
אני הכנסתי את ידי לכיס מכנסיי,
הוצאתי מתוכו את ארנקי והנחתי אותו גם על השולחן,
לפתע עצמתי את עיניי ושתקתי.
"הכל בסדר? קרה משהו?" שאלת בדאגה,
"כן, כן, הכל בסדר גמור!" הרגעתי אותך,
"אני פשוט מקווה שזה לא חלום!" מלמלתי,
אחזת בידי, ליטפת את פניי בחום גדול ולחשת לי:
"זה לא חלום, זה אמיתי לגמרי, פקח עיניך וגלה בעצמך!"
התמלאתי אושר ובאיטיות רבה פקחתי את עיניי,
את כבר לא היית מולי ופניי היו קרות כקרח,
גופי היה מונח על המיטה וראשי על הכר,
שפשפתי את עיניי והבנתי שהכל נגמר,
או שבעצם, בכלל לא התחיל,
סובבתי את ראשי לכיוון השידה שליד המיטה,
על השידה היו מונחים הארנק שלי, עט ונייר,
לקחתי את הנייר בתקווה אבודה למצוא בו מספר טלפון,
אך מספר טלפון לא היה רשום בו,
אלא היו כתובות בו רק חמש מילים:
"מדהים ומיוחד, אבל עדיין לבד!"...
(סיפור זה נצפה 5,315 פעמים)
