היא אהבה אותו כמו שלא אהבה גבר מימיה,
היא נשבעה לו לאהוב אותו עד סוף חייה:
"אלך אחריך באש וגם במים, ברע וגם בטוב,
לא משנה מה יקרה, אותך לא אפסיק לאהוב!".
כמו שהיא אהבה אותו, הוא אהב אותה באותה מידה:
"את כל העולם בשבילי, האור בחיי, האחת והיחידה!",
אהבתם הייתה נטועה בם כעץ הנטוע עמוק באדמה,
כל שנייה נסקה מעלה מעלה, תמיד במלוא העוצמה.
חייהם של השניים היו סוגה בשושנים, שלווה וחיוכים,
עד שיום אחד הכל השתנה, הגבר עבר תאונת דרכים,
הוא הובהל לבית החולים במצב אנוש, מחוסר הכרה ומונשם,
הרופאים נאבקו על חייו במשך זמן רב, כיוון שאיבד המון דם.
האישה קיבלה את הבשורה הקשה באמצע יום עבודה,
לבה הסתגר בתוכו ובכל גופה היו צמרמורות ורעדה,
היא נסעה מהר לבית החולים כשפיה ממלמל תפילה שקטה,
היא חשה שהיושב במרומים החליט להעמיד במבחן את אהבתה.
היא ראתה את אהובה שכוב במיטה, מחובר למכשירי החייאה,
היא התקרבה אליו, עיניו היו עצומות, ומעינה זלגה דמעה,
היא נשקה על מצחו, אחזה בידו בחום ולחשה באוזנו בקול רועד:
"אני כאן, אהובי, איתך ובשבילך, לא אעזוב אותך לעולם ועד!".
"האם אתה זוכר את השבועה שלי לאהוב אותך בכל מצב?
את אותה שבועה אני נשבעת לך בזה הרגע, כאן ועכשיו!
אתה האהבה הכי גדולה שלי, וכך לעולמי עולמים תישאר!
אני לא זזה מכאן לרגע, עד אשר תפקח עיניך ותתעורר!".
היא לא ידעה אם הוא שמע אותה או הקשיב לדבריה,
היא ליטפה את מצחו ואת פניו וגשם של דמעות שטף פניה,
היא רצתה שיגיד משהו, שיפר את השקט, אך קולו לא נשמע,
ורק קולות האימה של מכשירי ההחייאה הפרו את הדממה.
היא לא עזבה את אהובה לשנייה, בציפייה שאת עיניו יפקח,
למרות שלא חל כל שינוי במצבו, היא לא ויתרה והאמינה כל כך,
שבזכות אהבתה האמיתית אליו שעומדת במבחן כל דקה ושנייה,
יקרה הנס והוא יתגבר על הכל וייצא מזה וישוב למה שהיה.
עד עצם היום הזה, היא יושבת ליד מיטת אהובה ימים ולילות,
כף ידה ספונה בתוך כף ידו ופיה לא מפסיק למלמל תפילות,
פונה היא לבורא עולם שלא ישכח אותה וישמע את תחינתה,
שישיב לחיקה את אהוב לבה, שלא יכבה את נר אהבתה.
ולכל אחד ואחת מאיתנו, היא שולחת מסר ונותנת את התשובה,
שאהבה אמיתית נבחנת במצבים קשים, כן זוהי "מסירותה של אהבה"...
(סיפור זה נצפה 5,585 פעמים)
